על מנת שלעובר יהיו סכויים ליצור הריון תקין, עליו להיות בעל מבנה כרומוזומים תקין (46 כרומוזומים שמהם שני כרומוזומי המין-XX או XY). מתקרים חדשים גילו, שאחוז גבוה למדי של העוברים, בכל הפרייה חוץ גופית (וכנראה גם בטבע), הם בעלי הרכב כרומוזומים בלתי תקין, כאשר מספר הכרומוזומים הוא 45 או 47, ולכן לא יאפשרו הריון. ככל שגילה של האישה מתקדם יותר, כך אחוז העוברים הבלתי תקינים יהיה גבוה יותר ועלול להגיע עד כדי 90% או יותר. מכאן הוסק, שאם נבצע איבחון טרום השרשה של המבנה הכרומוזומי, נבחור ונחזיר לרחם רק את העוברים עם 46 כרומוזומים, נעלה בצורה ניכרת את סכויי קליטת ההריון, גם בזוגות העוברים הפרייה חוץ גופית לצורך טיפול פוריות (ולא לצורך איבחון גנטי). השיטה נעשתה נפוצה במספר מרכזי הפרייה בעולם, בפרט בארה"ב. היות וה-PGS היא פעולה מסובכת ויקרה והיות ועדיין לא הוכח, בצורה משכנעת, שהיא אומנם מעלה, בצורה משמעית, את הסכויים להרות, הוחלט לאחרונה, בישיבה של מנהלי היחידות להפרייה חוץ גופית בישראל, שאין הצדקה ליישומה, בטיפולי הIVF השיגרתיים.